גן שבלב
מקום המוכר לכול
עבור רבים מתושבי באקו הגן המולוקני אינו סתם כיכר אלא חלק מההיסטוריה האישית. כאן נקבעו פגישות ראשונות, טיילו עם ילדים, נפגשו עם חברים אחרי העבודה.
ליד המזרקה שיחקו שחמט ושש-בש, האכילו יונים, התווכחו על כדורגל ופוליטיקה. הגן ראה כמה דורות של תושבים וזוכר את כולם.
«ניפגש במולוקני» — ביטוי שאינו דורש הסבר לאף תושב של באקו העתיקה. הגן הזה הפך לנקודה משותפת על מפת הזיכרון של העיר.
פגישות
ליד המזרקה קבעו פגישות דורות שלמים; עבור רבים האהבה החלה כאן.
שחמט ושש-בש
על הספסלים שיחקו שעות שחמט ושש-בש, ודנו בחדשות ובחיי העיר.
יונים וילדים
ילדים האכילו יונים והשיטו סירות במזרקה — הגן היה מקום לטיולי משפחה.
כמה דורות
לכאן הגיעו הסבים, אחר כך ילדיהם ונכדיהם — הגן קשר את הדורות של משפחה אחת.
«ניפגש במולוקני»
ביטוי זה הפך לקוד של באקו העתיקה: מקום מפגש המובן ללא כתובת והסבר.
סמל של באקו העתיקה
הגן נכנס לזיכרונות, לשירים ולסיפורים כאחד מסמליה של באקו הנעימה והביתית.
דורותזיכרון משותף
גן שכולם זוכרים
הגן המולוקני שייך לא למשפחה אחת אלא לכל העיר. כל תושב באקו נושא בזיכרונו את הפריים שלו: המזרקה, ספסל, צל עץ דולב, יונים ופנים מוכרות.
דווקא ממקומות קטנים כאלה נבנית תחושה גדולה — אהבה לעיר המולדת.